• Facebook
  • YouTube
ראשי » Uncategorized » מדורת השבט – הפייסבוק של האדם הקדמון

מדורת השבט – הפייסבוק של האדם הקדמון

admin דצמבר 20, 2016 5:33 pm אין תגובות

בכפר הקדמון ישבו התושבים סביב המדורה וחלקו מידע אחד עם השני. יתכן אפילו שאיזו נערה עם קול ערב שיתפה את התושבים בשיר חדש, שיצרה כדי לשבח את הלוחמים ששבו ממסעם האחרון. אורה המרצד של המדורה הוסיף מימד נוסף לאווירה המאחדת. מכאן התפתח המושג מדורת השבט. בעידן המודרני, המושג אומץ לתאר ערוץ או תכנית טלוויזיה שהשיגו את מירב אחוזי הצפיה. תכניות אלה הפכו למדורת השבט. גם כאן האור המרצד ממסך הטלוויזיה יצר אווירה של שותפות גורל, של "ביחד".

במדורת השבט המודרנית רק יחידי סגולה שידרו תכנים או מסרים. בעלי הערוץ, עורך התכנית או המגיש היו אלה שקבעו מה יועבר אלינו הצופים ולנו לא היתה כל דרך להגיב, לשנות ובוודאי לא להתערב בתוכן. זו היתה מערכת סגורה הנתונה למניפולציה בלעדית של השולטים ב"אוטוסטרדת המידע" שאפשרה את שידור התכנים. המונח אוטסטרדת המידע הומצא לראשונה ע"י אמן אמריקאי ממוצא קוריאני, שהשתמש במילה אוטוסטרדה ביחס למערכות טלקומוניקציה. בהמשך, מיוחס הביטוי לאל גור שבשנות התשעים הגה רעיון בו תהיה פלטפורמה דיגיטלית שדרכה אמריקאים יוכלו לקבל ולהעביר מסרים. בינתיים, בארצנו הקטנטונת השנים חלפו ונוספו נתיבים חלופיים לאוטוסרדה המסורתית- תחילה ערוץ 2 ולאחר מכן הכבלים והלווין. אלה הגדילו משמעותית את נפח התנועה של רעיונות אבל עדיין ללא יכולת התערבות שלנו האזרחים הפשוטים.

בשנים האחרונות, נתיבי העברת מידע הפכו נגישים לכולנו. להבדיל מבעבר, כל אדם המצוייד באמצעים טכניים בסיסיים, כגון סמארטפון, יכול לייצר אינפורמציה בקלות יחסית ולהעביר אותה בלחיצת כפתור לכל רחבי העולם באופן מיידי. ערוצי התוכן החדשים, כמו יוטיוב, מאפשרים לכל אדם להעביר את רעיונותיו ומסריו כמעט ללא צנזורה תכנית או טכנית. הפייסבוק, המוכר לכל, הפך כל אחד מאיתנו למגיב פוטנציאלי: כזה שצריך להתחשב בו, כזה שאם רע לו, במשפט אחד הוא יכול להתחיל מחאה שאף אחד לא יודע כיצד היא תסתיים.

אוטוסטרדת המידע המסורתית קרסה והפכה כל אחד מאיתנו ליצרן תוכן פוטנציאלי. בעולם כזה, יש משמעות הולכת וגוברת ליכולת לייצר תוכן איכותי שמעביר רעיונות ומסרים הניתנים להבנה. לכאורה, זהו מצב מעולה- הכוח חזר אל העם! אך מה אם נערה מודרנית עם קול ערב תזייף בפני השבט? השבט של היום אינו המשפחה הקרובה או הקהילה המורחבת של פעם. השבט של היום מונה מליארדי אנשים, חלקם אכזרים, חלקם נהנים "לרקוד על הדם".  די בלחיצה על כפתור השיתוף כדי שהזיוף בשיר יהפוך בנפשה של הנערה לטראומה לכל החיים.

מידי יום אנו שומעים על תמונה שהופצה ברשתות החברתיות והכתה גלים כפרובוקטיבית או לא ראויה. מפעם לפעם אנו נתקלים בטקסט נוגע ללב של מישהו שלא ידענו שקיים (ואולי באמת הוא לא?). לעיתים קרובות יותר אנו נתקלים בתמונה של סבתא כלשהי, שצילמה את הנכדה המקסימה. אלא מה? הסבתא עשתה זאת מול השמש, כך שתויי פניה של הנכדה אינם נראים בתמונה החשוכה. מה, לא נשמח את הסבתא? בוודאי שנעשה לייק. זה מוביל אותי לשאלה הבאה: מה קדם למה? התמונה או הלייק? לא יודע מה אתכם, אבל כשאני מעלה תמונה לפייסבוק אני שמח בכל פעם שמשהו לוחץ לייק. אז מתחילה אצלי התסבוכת האמיתית: האם הלייק הוא באמת כי מישהו אהב את התמונה או שאותו אדם רק רצה לשמח אותי? האם הפוסט שלי שווה לייק? האם הסיפור שלי כתוב בצורה נכונה ומעביר את המסר שאני רוצה לבטא? אולי עדיף, כדי לא להסתבך רק לכתוב: "שבת שלום לכוווולם". שבת שלום, שבוע טוב, ערב טוב ובוקר טוב הם הדרך הקלה והבטוחה לקבל כמה לייקים לנשמה וכמובן, לכל אחד מאיתנו נשמה צמאה משלו.

בעולם שלנו כדאי לכל אחד לחשוב על התכנים שהוא מעלה לרשת. תמיד עדיף להעלות תוכן איכותי, תמונות שבאמת מרגשות וקישורים לאתרים מעניינים בלבד. תקום אשה מקסימה ותשאל: איך אני הופכת להיות יצרנית של תוכן איכותי? לא למדתי צילום. מאז הבגרות בלשון אני כותבת בעיקר דו"חות. בכלל, למי יש זמן לחשוב על כל פוסט שאני מעלה? למה זה בכלל חשוב שלא אכתוב שטויות בפייסבוק? התשובה נמצאת בעתיד. כן, כן, בעתיד. בעתיד הלא רחוק אותה אשה מקסימה אולי תגיע לראיון עבודה שבו תשב מולה אשה עם משקפיים לכאורה תמימים אבל כאלה שיבצעו פייס רקוגנישן (זיהוי פנים). מייד יעלה בפני המראיינת פרופיל הפייסבוק העתיק שלה, כולל התמונות הלא מצונזרות שהיא העלתה בבדיחות הדעת במהלך השירות הצבאי.

חדשות לבקרים אנו נתקלים באנשי ציבור שמתגוננים מפני פוסט שהם העלו ערב קודם ומכיל טעות מטופשת. הדיון הציבורי יכול לפסול אדם אפילו בגלל טעות מינורית. אותו אדם יכול להתחרט עד מחר, אך זה כבר לא יעזור לו. אין דרך פשוטה למחוק מידע מהאינטרנט. הטעות מתנוססת שחור על גבי לבן, או במקרה שלנו אותות דיגיטליים על גבי זיכרון כלשהו. אי אפשר לקרוע, לשרוף או לזרוק. זה קיים אי שם בזיכרון הקולקטיבי החדש שמקיף אותנו יום יום וילווה אותנו כל החיים.

אולי ראוי שננקוט במשנה זהירות? אולי ראוי שננטרל מראש ביקורת עתידית? בוודאי ראוי שנלמד איך לייצר מסר איכותי בתמונה, טקסט או וידאו.

רבותי נא לזכור: כל תמונה או פוסט שאנחנו מעלים לרשת האינטרנט עלולים לשמש נגדנו בעתיד. ממש כמו המשפט המפורסם בסרט: Anything you say may be used against you….   .

|להציג את כל הפוסטים של admin


« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

Docufeel Budapest
facebook
The Lionfish project
Lionfish Terms and Conditions       Lionfish Privacy Statement
Design by Lionfish
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס